חיפוש התפקיד שלי: קריטי, אבל לא בפרשנות החילונית המקובלת
בעולם המערבי ה"אני" הוא המטרה. ביהדות הוא הדרך: מבררים מי אני כדי לדייק מה ה' רוצה ממני. לפי הרב קוק, אדם שיש בו עומק לא יגיע לשמחה ולשלמות בלי הבירור הזה. עם זאת, את התפקיד שלנו לא נדע לעולם באופן מוחלט. אפשר רק להתקרב אליו כל החיים.
שאלות שהשיעור עונה עליהן
- אם הגאווה היא מידה גרועה, למה הרב קוק אומר שחשוב כל כך לברר את ה"אני"?
- מה ההבדל בין "מימוש עצמי" המערבי לבין בירור התפקיד בתורה?
- איזה ספר כל אחד מאיתנו חייב לכתוב, ולמה?
- למה לא מספיק "תגיד לי מה כתוב בשולחן ערוך ואני אעשה"?
- החיפוש אחרי עצמי מתיש אותי. איך מתקדמים בלי להתעייף?
- אם לא נדע לעולם בדיוק מה התפקיד שלנו, איך בכל זאת מתקרבים אליו?
עיקרי הדברים
- הסכנה בעולם המושגים המערבי: שם ה"אני" הוא המרכז והמטרה. אצלנו הוא הכלי למיצוי התפקיד שה' נתן לי. מי שמתבלבל בין השניים מגיע לגאווה, ועל המידה הזו כתב הרמב"ם שצריך להתרחק ממנה עד הקצה.
- משל הנגר והכימאי: הנגר בונה מהעץ שיש לו. הכימאי חוקר את היסודות של העץ, והמחקר שלו משפיע על מיליוני עצים. כך גם מי שמבין לעומק מי הוא: כל רגע בחייו נעשה מדויק יותר, חי יותר ושמח יותר.
- "לחבר ספר": בהקדמה ל"מוסר אביך" כותב הרב קוק שאי אפשר לצאת ידי חובת חובות הלב בלי לכתוב לעצמך ספר: מי אני, מה הכוחות שלי, מה החסרונות ומה נטיות הלב.
- מי שיש בו עומק, חייב: הילד שגדל כבר לא מסתפק בבמבה. כך נפש שהתבגרה לא תמצא שלמות בעבודת ה' בלי הבירור הזה. וכלשון הרב קוק בפסקה "עמדה עצמית": זו עבודה "שאין לה קצבה".
- המשקפיים האישיים: כל אדם צריך להסתכל על העולם מהזווית המיוחדת לו. ככל שאדם גדול יותר, העולם נראה לו מורכב יותר, ולא שחור ולבן.
- החידוש המרכזי: את האופי העצמי אי אפשר לדעת עד הסוף. כמו שאת הקב"ה מגדירים רק בשלילה, גם את התפקיד שלנו מזהים דרך מה שהנפש מבטאת במעשים: מה מדבר אליי ומה לא, ממה אני כועס, מה עובד אצלי. כך הולכים "סביב למרכז הידיעה" ומקטינים את המעגל לאט לאט.
- הדיוק הוא המקום שבו קורות הפריצות: ההבדל בין ציון 95 ל-98 גדול מההבדל בין 20 ל-50. ככל שהאיכות עולה, הדקויות נעשות דרמטיות יותר.
פרקים בשיעור
לקחת הביתה
- לא לחפש את עצמך בניתוח קר מהצד. כדאי להתנסות, ואחר כך להסתכל אחורה ולשאול: איפה הנפש שלי נפתחה?
- להשקיע במה שעובד.
- גם כשנראה לך שמצאת, לא לשים סימן קריאה. להשאיר מקום "לעדכן גרסה".
מקורות מרכזיים
- הרב קוק, מוסר אביך, הקדמה
- הרב קוק, אורות התורה ט, א
- הרב קוק, אורות הקודש ח"ג, פסקאות פא ("אי ידיעת האופי העצמי") ו-פג ("עמדה עצמית")
- מסילת ישרים, פרק א
- רמב"ם, הלכות דעות ב, ג
